יצירתיות היא.... (חלק א')

יצירתיות היא.....לראות משהו שעוד לא קיים.

אתה צריך למצוא דרך להגשימו ובכך להיות שותף למשחק עם אלוהים.

מיקלה שיי

 

דרכו של אמן

 

אחד הספרים שעיצבו אותי כאדם בוגר וכאמן, ספר שלווה את חיי והיווה השראה עמוקה עבורי, שקראתי אין ספור פעמים שוב ושוב החל משנות ה -90 בהן פגשתי בו הוא הספר "דרך האמן" של ג'וליה קאמרון. זהו ספר שהפך במידה רבה ל"קאלט" ולמקור השפעה עבור יוצרים ואמנים רבים ברחבי העולם, אבל לא רק. הוא מלווה עד היום אנשים רבים שהבינו שהיצירתיות היא חלק משמעותי ועיקרי ממכלול הבריאות שלנו, מן ה-WELL BEING  שלנו וממי שאנחנו.

 

העבודה עם הספר מהווה מפגש מודרך עם מכלול היצירתיות שלנו במטרה לשחרר אותנו ולעזור לנו להתבטא באופן אותנטי, רציף וחף מפחד. הוא מלמד לזהות, לטפח ולהגן על האמן הפנימי שנמצא בכולנו, מלמד דרכים להכיר ולפתור מעצורים של יצירתיות, להסיר צלקות רגשיות ולחזק בטחון עצמי בתהליך.

 

לרבים מאתנו, עצם המחשבה שהיקום מעודד יצירתיות היא רעיון רדיקלי.

אנחנו רגילים לחשוש ששאיפות יצירתיות הן אנוכיות ושזהו עניין שנמצא בניגוד לציפיות היקום מאתנו.

אם חושבים על היקום כעל ים ענק שבו אנו נמצאים וממנו נבראנו, כותבת קמרון, היענותנו ליצירתיות שלנו תהפוך אותנו מחפץ שמיטלטל בין הגלים לשותף פעיל, בעל הכרה ותפקיד במערכת היקום.

התפיסה היא  שהיצירתיות היא חוויה ודרך ביטוי עמוקה ,רוחנית אם תרצו, באמצעותה אנחנו מתיישרים לאנרגיה היצירתית של היקום. מקורה של היצירתיות הוא בחווית האיחוד המיסטי. כשמאמצים שותפות זו אל ליבינו מתרחבות במידה ניכרת אפשרויות יצירתנו.

 

 

 

אני מאמינה בכל ליבי בתפיסה זו.

יצירה היא אכן חוויה רוחנית בעיני, ללא קשר לדת ולאמונה.

אינני יודעת אם יצירתיות מובילה לרוחניות או האם רוחניות מובילה ליצירתיות אבל לא באמת משנה בעיני מאיפה ניגשים אליה, משום שהמטרה העיקרית היא להשאר מחוברים ולקיים אותה בחיינו באופן פעיל, רציף, ולכן בריא .

 

ועדין, ברגעים לא מעטים בחיי נחווית היצירה כקשה מאד להשגה.  

האתגר לחבור אליה מחדש נחווה כאקט שדורש הרבה מאד אומץ. למרות הידיעה הוודאית המופנמת בי שאין ממלא ומתגמל ממנה ושאני זקוקה לה כאויר לנשימה, כמעט כהוכחה לקיומי, למרות זאת, מידי כמה זמן אמצא את עצמי בתקופה של חוסר הצלחה לפעול. השלב בו אני שוקדת על השמרים ותוהה מהן הפעולות שעלי לנקוט ואיפה להתחיל מסתבר כשלב מציף וחוסם.

 

חקר הנושא הזה תופס לאחרונה יותר ויותר מקום בחיי.

אני יודעת שכל מי שעוסק ביצירה כמקצוע נתקל בחסם יצירתי לפחות פעם פעמיים בחייו (זאת אם הוא בר-מזל, לרוב הרבה יותר). יחד עם זאת כל היוצרים והכותבים המקצועיים ששמעתי או קראתי לא נופלים ברשתו של חסם הכתיבה שהם חווים (המכונה באנגלית - Writer's block  ) ומדברים על דרכי ההתמודדות איתו, על טכניקות ועל "התייצבות לעבודה" יומיומית כעניין שהוא "יהרג ובל יעבור".

 

נראה שהמוטיב המרכזי שעומד מאחורי התייצבות שכזו לעבודת היצירה נובע מגישה ותפיסה חיובית מאד במהותה. ככל שאני מעמיקה בשאלת הביטוי היצירתי בחיי- כאדם, כאמן וכבעלת מקצוע, כך גם אני מבינה שאין קיצורי דרך שיביאו יצירתיות מידית או חסרת כאב .במקביל אני ממשיכה להבין מאנשים היוצרים כחלק אינטגרלי מחייהם, שבהחלט ניתן ללמוד שיקום, תרגול ועקשנות יצירתית.

בעיני זהו הביטוי האולטימטיבי לבריאות ואושר.

 

 

החיבור עם רעיון

 

שנים אחרי המפגש שלי עם "דרך האמן" נפגשתי בספר "BIG MAGIC" של הסופרת אליזבת גילברט. בדומה לספר דרך האמן גם הספר הזה "תפס" אותי בחוזקה למן הרגע הראשון.

הרגשתי מיד שהוא מכרה זהב עבורי. מאז מפגשינו הראשון,  גם את BIG MAGIC קראתי במלואו או חלקים ממנו שוב ושוב ושוב. עשרות רבות של פעמים.

 

גילברט מדברת על המפגש האנושי עם רעיון.

"רעיונות הם צורת חיים חסרת גוף, אנרגטית", היא כותבת. "הם נפרדים מאיתנו, אבל מסוגלים לתקשר איתנו - אם כי בצורה מוזרה. לרעיונות אין גוף ממשי, אבל יש להם מודעות, ויש להם בהחלט רצון. "

היא מתארת את הרעיונות כמונעים על ידי מטרה אחת שהיא להתבטא ולצאת לאור בדרך היחידה שבה הם יכולים: באמצעות שיתוף פעולה אנושי.

 

אני מאמינה שרעיונות לא רק רוצים למצוא ביטוי לעצמם אלא גם מחייבים ( אולי אפילו כמהים) לחיבור וקשר אנושי כדי לקבל את מימושם המלא.

מעבר לכך, כשם שהרעיון זקוק לפרטנר אנושי- כך גם היצירות שלנו כמהות להתחבר עם אנשים. לפעמים לקהל גדול, לפעמים לאדם מסוים, ולפעמים פשוט לעצמינו.

 

גילברט מתארת זאת כאקט שהוא כמעט אקט חיזורי: הרעיון שוהה במחיצתינו, לפעמים למשך דקות אחדות לפעמים למשך חדשים ארוכים, מחכה לרגע שנבחין בו ואז בעדינות פונה ושואל אותנו אם נסכים לעבוד איתו.

ברגע זה יש באפשרותנו לאמר לו 'לא' או לבחור לאמר כן. אני מסכים. I DO!"

 

 

 

יותר מתמיד אני מבחינה עכשיו ברעיונות רבים שמסתובבים סביבי, רובם פשוט רוצים להתבטא ומבקשים להיחקר.  "כתבי אותי".. "פתחי אותי".. הם קוראים לעברי. בינתיים לפחות, הם דבקים בי. הם חגים סביבי, את חלקם אפילו כתבתי כדי לא לשכוח, לפעמים אני מתחילה להשתעשע איתם, לתפור התחלות, אבל לא עבדתי איתם ברצינות עדין.

 

וזאת משום שקיים תמיד קול אחר שמספר לי למה לא. קול שמחזיק אותי בסטטוס של מסרבת. הקול "מסביר לי" למשל שאני עסוקה מידי, או טוען שלא אצליח להתמיד, הוא מטיל ספק בזכותי להיות יצירתית וליהנות מזה, ובמקרים קשים יותר הוא מנסה לשכנע שאני סוג של מתחזה.

זהו קול שיודע לדבר בנימה נבזית במיוחד אם הוא צריך.

 

"בסך הכל" משחק

 

כשהייתי מוסיקאית צעירה הייתי מעורבת בשיחות רבות עם חברי המוסיקאים בהן דנו בתשוקה על ההבדל שבין "אמנות" ו"מלאכה" ( CRAFT). אמנות כמובן נחשבה לצורה הגבוהה ביותר של ביטוי היצירתיות, בד"כ כזו שהיא מנת חלקם של "גאונים" למיניהם אותם היינו מונים כדוגמאות למושא הערצתנו.

נדמה שאמנים רבים מבועתים מהסיכוי שהצירות שלהם תיתפסנה על ידי העולם כ"בסך הכל" מלאכה, מיומנות, כ"בסך הכל" משחק שמייצג איזה כישור כזה או אחר שלהם.

הרעיון נחווה על ידם כבושה גדולה, עלבון, או הורדה ברמה של משהו שבעיניהם הוא רם ונשגב הרבה יותר. 

 

אבל בעיני( וזה לקח לי שנים לא מעטות להבין) האמנות שלנו, שהיא היצירה שלנו, היא אכן משחק וכך גם כדאי שתישאר עבורנו.

יתרה מכך, בבואנו לרפא את המקומות החסומים בהם ניתקל במהלך חיינו היצירתיים נהיה מוכרחים להתייחס אליה כמשחק, נהיה מוכרחים להשיל את גלימות הדרמה, הכובד, והייסורים המענים אותנו ואליהם אנחנו נצמדים כאילו ליצירתינו אין חיים בלעדיהם ( אופייני לכל כך הרבה אמנים לצערי).

 

 

 

 

האמנות שלנו היא בסכ"ה משחק.

קשה לנו מאד להתייחס למשהו כל כך רציני עבורינו כמשחק. אחרי הכל, רבים מאתנו האמנים מקדישים לו את חיינו ומפתחים בו מיומנויות ומשמעת אימונים שלא היתה מביישת ספורטאים באולימפיאדה. רבים מהאמנים מאמינים שהיצירתיות שלהם לא יכולה להתקיים ללא ייסורים, (שלא לאמר עינויים), דיכאון והרבה פעמים גם הרס עצמי. בעולם האמנות נטיות כאלה נחשבות אפילו הירואיות ונחשקות. (ראה ערך האמן המיוסר).

 

באופן דומה היה תמיד ויכוח רווח בין מוסיקאים ופרפורמרים שהכרתי על הבחירה להתפרנס מן המוסיקה לעומת הבחירה להתפרנס מעבודות שאינן המוסיקה , מה שקרוי באנגלית DAY JOB.

 

ה"הירואים" שבחבורה הרשו שהמוסיקה בלבד תפרנס אותם. לטוב ולרע. הם בחרו לעבוד בכל מה שקשור ולו באופן קלוש לתחום- חלטורות מכל הסוגים( ולא חסרות דוגמאות) כדי להיאחז בענף המוסיקה בכל מחיר- כעדות לרצינותם ומחויבותם לה. כל מה שהוא מחוץ לתחום נתפס בעיניהם כמביש ובוגדני.

אחרים שהיו מחויבים לא פחות( לפעמים אף יותר) מחבריהם ה"הירואים" בחרו בגישה שראו בה פרקטית יותר והתפרנסו מעבודות בתחומים אחרים, "חילוניים" יותר, שטיפלו בעיקר בצד הקיומי שלהם אבל לא רק.

תוך כדי כך הם לימדו את עצמם לשלב את אמנותם בחייהם באופן מחויב לחלוטין והמשיכו להיות אמנים רציניים ,פשוט מבלי לשים על כתפיה העדינות של אמנותם את עול הפרנסה - מה שחונק פעמים רבות מידי את היצירה והיוצרים גם יחד, בעיקר בשלבים בהם הם נבנים.

 

הדלת

 

 אחד הדברים שנצטרך לשים אליהם לב בתהליך יצירתי, מלמדת אותנו ג'וליה קמרון, ובעיקר אם אנחנו רוצים לשקם את המקום היצירתי , הוא ההתנגדות שלנו להאמין ולהתייחס ברצינות לכך שהיקום אכן משתף אתנו פעולה, באמת מזמין אותנו למשחק המשותף הזה.

 

"דמיינו את המוח שלנו כחדר", כותבת קמרון, " בחדר אנו שומרים את כל הרעיונות הרגילים לגבי החיים, הבריאה, מה אפשרי ומה בלתי אפשרי. לחדר יש דלת. הדלת נפתחת לחריץ קטנטן ודרכו אנחנו רואים אור מרצד. בתוך האור הזה ישנם רעיונות חדשים רבים שנראים כגדולים עלינו ,ולכן אנחנו שומרים אותם בחוץ. את הרעיונות שאיתם נוח לנו אנחנו שומרים אתנו בחדר. שאר הרעיונות נשארים בחוץ ואנחנו מקפידים שישארו שם.

כאשר אנחנו בעיצומו של שיקום יצירתי או בעיצומה של יצירה עלינו לנסות גישה אחרת. לשים בצד את ספקותינו וברגע שרעיון מוזר או אירוע של צירופי מקרים חולף לידינו - נרחיב מעט את החריץ של הדלת"...

 

 

מדובר אם כן בתהליך הקורא לנו לפעול לצידו של הפחד שלנו ולנקוט פעולות הפוכות לנטייתנו הטבעית במצבים כאלה. אם נצליח לשים את הספק בצד ולו לזמן קצר נגיע לחיפושים מעניינים. דחיפה קטנה בדלת תרחיב את הפתח ותגרום לפתיחות המחשבה. ובתהליך שיקום יצירתי עלינו לתרגל באופן מודע פתיחות מחשבה.

 

בחלק הבא של הרשומה אספר על כמה רעיונות לתרגול שיקום יצירתי ופתיחות מחשבה ואשתף אתכם גם ברעיונות להתבוננות על הנושא דרך עולם הסדר. 

............... 

להתראות בקרוב,

תמי

 

 

 

 

 

Please reload

Blog

פוסטים

מה קורה כאשר יותר מדי חפצים "מעוררים שמחה" ?

June 11, 2018

1/10
Please reload

ארכיון
Please reload

Follow Me
  • Grey Facebook Icon
  • Grey Twitter Icon
  • Grey Instagram Icon
  • Grey Pinterest Icon

השפלה 3, כפר-סבא 4440003

tamimachnai@hotmail.com

Tel: 054-6635984

  • YouTube - Grey Circle
  • White Facebook Icon

© 2017 by Tami Machnai. Proudly created with Wix.com